01/01/2012 22:050111

מוזיאון שמגיש אלכוהול

 

נמצא מוזיאון השעווה הישראלי. אסופת בובות הלבשה דחוסות, ממועטות חיוכים ומשוללות רגש, בבר "הועד בית" שבתל אביב. נכנסנו, נרדמנו, יצאנו.

ערב שישי לכשעצמו הוא ערב טעון שיקול בכל הנוגע ליציאות. על אחת כמה וכמה כשאתה לא בטוח לאן בדיוק אתה הולך. קיבלנו הזמנה ליום הולדת של חברה, שבחרה לחגוג בבר "הועד בית" שברחוב רוטשילד, תל אביב. התלבשנו יפה, אבל לא יפה מדי, ויצאנו אל החגיגה, ואם זו חגיגה אז לכולנו הגדרות שונות למושג.
נכנסנו, חיכינו למדריך התערוכה שיסביר לנו על התופעות השונות שמקיפות את המקום, הוא לא הגיע, אז נכנסנו לבד, ללא מתווכים, ניסינו להבין בעצמנו – למה לעזאזל, במקום שיש כל כך הרבה אלכוהול, במרכז הקריז והסליז, האווירה עומדת כמו מים במאגרים מפוקפקים.

mozeon shemegish alcohol.jpg

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אילוסטרציה ((gettyimages


כל כך הרבה ילדים (19-24) שלא היינו מתפלאים אם היה שוקו על שולחנות במקום בירה. הבליינים דואגים לחייך בכוח, עומדים בתנוחה אחת, נותנים לאורחים להתרשם מהפסל שהם. ניסינו לזהות בובות מפורסמות אבל זה לא צלח.
אוכלוסיה חד גונית – עשרות שולחנות באותו השטנץ, מקיימים את אותו הטקס. תיקים על הברכיים, אייפונים, פעם בחצי שעה מישהו קם להשתין, פעם בכמה זמן נרשמת תנועה של מובילי מורל מתנדנדים עם כוסית לחיים באוויר, לבד.
את מי להאשים? את אף אחד, זה פשוט ככה. מכירים את זה שאתם מגיעים למקום ומבחינה לוגית המוח שלכם תופס את המקום כמקום טוב, ויחד עם זאת משהו מבפנים קורא לכם לברוח למקום אחר? מוזיאון רבותיי, מוזיאון. אולי אפשר להאשים את המלצריות שלבשו פרצוף חמוץ כל הערב, זה הרגיש יותר כמו לראות אחיות בחדר טראומה – רצות זעופות ולחוצות בין חולים (תרתי משמע).
למרות שהמקום היה מלא עד אפס מקום ואפס שמחה, צוות הבר עבד ביעילות ומהירות (לבקש אדיבות זה כבר חזירות). "הועד בית" הרגיש לנו כמו בר שאת היציאה אליו רושמים באאוטלוק – חוויה משרדית אלכוהולית. תהנו ואל תשכחו להחתים כרטיס ביציאה.   

דירוג:
12345
קולות: 111
ספרו לחברים: