05/01/2012 14:34085

קיר בראש

 

הצצה לעולם אמנות הרחוב המנסה להיכנס לגלריות הנשחקות. גלריה זה לא קיר? klone נעים להכיר.

מאת: ניצן מינץ

לתערוכה של קלון שהתרחשה ביום חמישי האחרון הגיעו עשרות אנשים. קלון, אמן רחוב מהידועים ביותר בארץ, הגיע לגלריות לאחר מעל לחמש שנות עבודה אינטנסיביות של מיתוג עצמי ברחובות. כיום, הוא מוכר את עבודותיו באלפי שקלים ויכול להרשות לעצמו למכור ספר בארבע מאות שקלים מבלי להניד עפעף.

חלל הגלריה הרחב בה הציג ביום חמישי האחרון, הכיל בתוכו שני מפלסים, חצר אחורית וחצר קדמית. בקבוקי קאווה אדומה נפתחו בזה אחר זה. הקהל שהתגודד סביב הציורים היה בן כל הגילאים. מילדים קטנים שהתרוצצו סביב שולחן ממנו שלפו סוכריות גומי מצנצנת שקופה, מבוגרים שהפגינו ידיעות בדבר אמנות, מתעדי אמנות רחוב וצלמים רבים שפשטו על המקום באין קץ הבהובי מצלמה, ובל נשכח את קבוצת הגרופיות הנרגשות שהגיעו במיוחד לחפש את פני האמן בין יתר האורחים ולקבל חתימה.

בפנים המבנה, כוסו קירות הגלריה כולה בצרורות של קולאז`ים. הטכניקה הייתה פשוטה. רובה מתבססת על חיתוך והדבקת פיסות תצלומים וציורים שעליהם צייר האמן. זכורה לי יצירה אחת שבלטה מיתר הציורים. חמור, פשוט עור, צבעו ורוד ופרסותיו רכות ועייפות. מבטו מופנה מטה וכל כולו הסכמה וקבלת מוות. חיפשתי אחר אמנות שתזכיר לי אמנות רחוב בתוך התערוכה והבחנתי בציור קיר זעיר שרוסס בחצר האחורית. בציור הזה נתקלתי כבר ברחובות העיר, כיוון שהוא מרוסס באופן סדרתי מזה כמה שנים.

אמנות הרחוב נוצרה כתוצאה מתסכול. כמו בכל תחום אמנותי, לאמנים קשה מאוד להתפרנס מיצירותיהם כיוון שעל אותה המשבצת עליה הם דורכים, נמצאים אלפי מתחרים. האמנים הבינו שאין להם סיכוי להתפרסם אם לא יבלטו בדרך קיצונית. לכן, על מנת לקדם את היצירה שלהם ולהביאה לתודעה הקולקטיבית, עשו מעשה שנחשב קיצוני ובלתי חוקי. בתל אביב ישנם עשרות אמני רחוב. מתוכם עשרה בולטים במיוחד.

בכדי להיהפך לאמן רחוב מוכר אלייך להתחייב ליצור על כל משטח אפשרי הנמצא במתחם האורבאני, בין אם על קיר, עמוד חשמל, דלת, חלון, גג, מדרכה, עץ, ספסל, מעבר חציה, בניין רב קומות, מכונית, אתר בנייה או על זבל. המטרה היא להגיע לרמת כיסוי גבוהה של יצירות על פני העיר כולה. ככל שתכסה יותר, כך יכירו אותך עוד ועוד אנשים ותוכל סוף סוף להגיע ליעד המיוחל- הגלריות.

על הגלריות אחראית קליקת אמנים, המכריעים ומשפיעים על האמנות בארץ. הקליקה אינה מצומצמת כלל וכלל, אך היא אינה נוטה להכניס לתוכה כל אמן, ובטח לא אמני רחוב, שלטענתם, מוזילים את האמנות והופכים אותה למיין סטרים.

נזכרתי כי עליי לבקר בעוד תערוכה. פסעתי מרחק הליכה קצר ברחובות שהיו מקושטים בחתימות ובציורים מרוססים על קירות, אל עבר גלריה אחרת, בה הוצגו מיצירותיו של האמן הצעיר קובי אסף. הגלריה עמדה להיסגר. מספר מועט של אנשים עוד גיששו בכניסה. כשנכנסתי נעמדתי ליד היצירה הראשונה. ציור בשלושה חלקים העשוי צבעי שמן. הייתה זו תמונה רחבה של רקמת וילון משתפך בשיפוליו, ולצדו גולגולת מוסווית בקורי זוהר ואפלה. חלק מהציור ריחף באוויר, ואני לא יכולתי להזיז את רגליי. לידי נעמדו שניים שזיהיתי מהתערוכה של קלון, והשוו בין שתי התערוכות. משיחתם הבנתי היכן עומדת אמנות רחוב היום, והיא עומדת ברחוב בלבד, היכן שההמון חסר הידע לטענתם נמצא.

יתר היצירות עלו בזו אחר זו מן הקודמות בצבעיהן, ברגש הכנה האפל, ובטכניקה שלא תבייש אמן גדול וותיק. בכניסה עמדו כעת אחרוני המבקרים שהגיעו מהתערוכה של קלון. יצאתי החוצה ועל קיר הגלריה ברחוב יכולתי לראות הדפס שהדביק קלון בצירוף חתימתו. נדמה היה לרגע , כי גם הוא מנסה להיכנס ולצאת מהקיר.

דירוג:
12345
קולות: 85
ספרו לחברים: