19/01/2012 12:550138

כרטיס ביקור:gusta - איילה מרומי קינן

 

חתכים נקיים, פלטת צבעים מונוכרומטית, מינימליזם ופשטות הן ההשראות שמאחורי המותג "גוסטה" בבעלות המעצבת איילה מרומי-קיינן. כרטיס ביקור שמראה את הדרך לליבה וגם לארונה של האישה המודרנית.

מאת:אפרת וייס

רקע:

טיילתי הרבה שנים בעולם ותמיד באופן לא מודע אספתי השראות מחנויות, שווקים וכו`.

חייתי שנתיים באיביזה, ובמהלך שהותי התוודאתי למעצבת צרפתייה, אשר דרך אורח חייה ראיתי את אורח חיי: כמעצבת מטיילת בעולם. בינתיים אורח החיים השתנה ואני חיה בארץ, אך ברגע שהחלטתי, העיצוב הפך לתשוקה גדולה.

לאחר חזרתי לארץ, עשיתי קורס מטעם משרד העבודה ומייד התחלתי לעצב: קודם עיצובים בודדים, לא כקולקציה מלאה עדיין, תחת המותג "אילה" על שמי, והתמקמתי בשדרת המעצבים בדיזינגוף סנטר כשנה וחצי. מהאינטראקציה הישירה הזו עם הלקוחות, הבנתי ולמדתי המון, וזה קידם אותי לשלב הבא: מכירת פריטים שלי לחנויות. תוך כדי, שיניתי את שם המותג ל"גוסטה".

לפני 5 שנים, פתחתי את החנות הראשונה שלי בדיזינגוף.

את החנות השניה פתחתי לפני כשנה וחצי ביפו/שוק הפשפשים.

כיום אני מעצבת קולקציה מלאה לכל עונה אשר נמכרת בחנויות שלי וכן בבוטיקים מובחרים בארץ ובעולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


מתוך גוסטה קיץ 2011, צלם: יוני פזי

 

אורח החיים בו אני מתנהלת:

אני גרה בתל אביב מזה 12 שנה.

השגרה אינה קבועה ומאוד לא סיסטמטית. ההתנהלות זורמת עם היום ותלויה בהמון גורמים, וכיוון שאני מנהלת עסק של 2 חנויות, אז הדגש הוא על הפן העסקי. לפעמים אני מוכרת באחת החנויות שלי, או עוברת בין החנויות. מסתבר ששיווק, מכירות, תפעול ופיתוח גוזל את רוב הזמן.

העיצוב קורה בין לבין, תוך כדי תנועה. לעיתים בסטודיו, או כאשר אני אוספת תמונות אונליין וכשיגיע הרגע הנכון-אוכל להתייחס ולהבין את הכיוון של הקולקציה, בזמן רכישת הבדים, ולפעמים מול התופרות.

מבחינת התא המשפחתי, יש תמיד תמיכה ועזרה, כמו כן הבנות שלי כבר גדולות ואני מקדישה להם זמן בכל רגע נתון שאני יכולה. הלב והנפש שלי שייכים להן תמיד.

gusta:

על שמה של סבתי.  המקור שואף להיות יותר מאוגוסטה, או גוסטבה, ומשם בא השם של סבתא.

(כמובן שיש משמעות כפולה כיוון שגוסטה בספרדית מתפרש כ"רוצה".)

סבתי היתה אחראית על מחסן תלבושות בקיבוץ, תיקנה, סרגה, ובקיצור היתה אלופה ב"תיקונים יצירתיים" של ג`ינסים וסוודרים. כילדה צפיתי בה וכמה שנים אחרי שהתחלתי לעצב, הסתכלתי לתוך ההיסטוריה והחלפתי את שם העסק על שמה. היתה התרגשות אדירה מצד אבא שלי...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתוך גלוריה חורף 2011, צלם: עמית ישראלי

 

פילוסופיית המותג:

הפריטים של גוסטה משדרים אורבאניות מינימליסטית ושיקית, כשההשראה לקולקציות נעה בין מושגים מהתרבות היפנית לבין השפעות מהרוק אנד רול ופטי סמית. הלך הרוח של המותג מתכתב עם הוואבי-סבי היפני המדגיש את יופיים של דברים לא מושלמים, פשוטים וצנועים, עם נגיעה של עמימות.

אני מעצבת מתוך מחשבה שמשלבת יצירתיות צורנית עם פרקטיות, מחשבה שמתחדדת בקולקציה הנוכחית. בתקופה של מחאה חברתית אני שואפת לעצב "מדים לכל פועלת של מעמד הביניים" תוך הדגשת החיבור וההרמוניה שנוצרים בין הבגדים לבין האינדיבידואליות של כל לקוחה. ניגוד המרקמים בבדים בהם אני משתמשת יוצר חספוס ותחכום שיחד עם גזרות מחמיאות, המתכתבות עם המלתחה הגברית, יוצרים את הבגד המושלם לאישה המודרנית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צלמת: אורית פניני

 

קולקצית קיץ 2012:

הסרט "חצות בפריז" שנצפה דרך משקפיים אורבניות

הקונספט/השראה מאחורי עיצוב החנויות:

חנויות מעצבים בברלין

בחירת מיקום החנות:

החנות הראשונה שפתחתי ממוקמת אוף דיזינגוף, באזור קניות שיקי, ממוקד, ושעונה על צרכיה של הקונה שמגיעה לאזור הזה במיוחד לקנות בגדי מעצבים, או לקונה מסוג נוסף, זו שמתגוררת באזור.

החנות השניה ממומקת בליבו של שוק הפשפשים שהופך בימים אלה למתחם הצבעוני והיצירתי ביותר של תל אביב.

מה עף כרגע הכי מהר מהמדפים:

פריטים בהנחה....

הייתי מתחלפת עם:

אף אחד. כבר רגילה ליתרונות ולחסרונות שלי....

הכי רוצה להיות ב.....

שוודיה באוגוסט.

אובססיה:

לא לפרסום...

סרט :

"חצות בפריז" –רומנטי, כובש ומקסים ויזואלית.

מה יש לי בארון הבגדים:

גוסטה, מעצבים מקומיים שאני מחזיקה בחנויות של גוסטה, וקוס.

איילה מרומי - פורטרט

מה מומלץ להחזיק בארון הבגדים ומה ממש לא:

מומלץ: בגדים שימושיים ונעימים בצבעים מונוכרומטיים שמשתלבים זה עם זה.

לא מומלץ:  פריטים שקטנים עליך במידה.

פרויקטים עתידיים

העתיד מתחיל עכשיו. להפוך את גוסטה לחממה לעיצוב. מקום בו כל העובדים לוקחים חלק פעיל בתהליכי היצירה והקידום של המותג.

 

 

 

 

 

 

 

 


גלוריה חורף 2011-2012, צלם: עמית ישראלי

 

הכי מביך אותי:

מבוכה של אחרים.

הכי מפחיד אותי:

בערך הכול-אני סובלת מחרדות שונות...

הכי מאתגר אותי:

החיים וזה מה שעושה אותם גם מעניינים

מה אעשה כשאפרוש:

אנוח סופסוף ואולי אשפץ בתים.

מנטרה:

הכול מתחיל בלקחת אחריות.

דירוג:
12345
קולות: 138
ספרו לחברים: